“להיות רחוק להיות חופשי

לתת לאש קצת להמריא

לארוז את השורשים

לטוס אל הצמרות

בזמן הזה בעיר הזאת

זה מה שבא לי להיות

לא להביט שוב לאחור

לא לפחד לצאת לאור

לשבור את כל המוסכמות

ללכת עם החלומות

בעקבות ליבי זה רק שלי

זה מה שבא לי לעצמי”

מילים- חי דוידוב, רונן דוידוב, אלדד ציטרין, גיא סידס

לחן- אלדד ציטרין

ביצוע- אירית דקל

כמה פעמים ראינו סרטים, קראנו ספרים וצפינו בסדרות שמתארות סיפורי חיים על אנשים שהיו צריכים לגשר על פער גדול ומשמעותי בין הבית, המשפחה והתרבות שבה גדלו לבין הרצון לחלום, לפרוץ גבולות, להגשים ולחיות אחרת. זה בדיוק הבסיס לעלילה של הסדרה “איפה אתה חי?”

מעבר לחשיפה לסיפורי חיים מהסוג הזה שתמיד עוסקים בדיסוננס בין המסורת השמרנית והמקובעת לבין הרצון לחיות באופן אחר הסדרה משכה אותי בהומור ובקסם המיוחד שבה היא מעלה למודעות ושמה על השולחן את הפערים האלו ואת הניסיון לגשר עליהם וכל זה למה?

מהסיבה הפשוטה שאני חולקת את חיי ב- 20 השנים האחרונות עם בן זוג שבמידה לא מבוטלת אלו הם חייו (וגם חיי) ולא, הוא לא שחקן.

אני מודה שעד שהכרתי את בן זוגי היקר שיחיה כמעט ולא נחשפתי לבני העדה, מלבד בת כיתה בתיכון, השף ישראל אהרוני שתמיד חשבתי שהוא סיני עד לתגלית המרעישה שהוא בוכרי ושכונת הבוכרים בירושלים, לא היה לי יותר מדי ידע על יהדות בוכרה. עם הזמן נחשפתי ולמדתי להכיר את התרבות, את המנהגים ואת המסורות שאלו חלק מהן-

*. אזכרות הן אירוע קריטי בחשיבותו, אולי אפילו לא פחות חשוב מחתונה ואוי ואבוי אם לא הגעת. לא מדובר באזכרה בבית העלמין אלא בהתכנסות רבת משתתפים בבית או באולם יעודי + ארוחה מרובת מנות מסורתיות ודברים של כל הנוכחים בשבחו של הבר מינן ולא משנה מתי הלך לעולמו. אין ספק שמדובר באירוע חברתי לכל דבר.

*. אם חשקה נפשכם לרקוד ריקודים מסורתיים בוכריים אז הסירו דאגה מליבכם זה פשוט וקל, כל אחד יכול, רוב התנועה נעשית עם הידיים.

*. בכל שמחה מתישהו בשלב הריקודים לעולם ישלפו הבגדים המסורתיים שברובם יהיו עשויים מקטיפה רקומה בחוטי זהב ופאייטים בתוספת אביזרי מלכות כגון כובעים וכתר משולבי אבנים צבעוניות. אמיתי לגמרי, תמונות בהמשך.

*. במקום טקס חינה משותף לכלה ולחתן לפני חתונתם מתבצע טקס מריטת גבות הכלה לפני החתונה. אם לא נולדת פרידה קאלו וגבותייך דלילות נפשך בכפך!!! למרות הכל אני ניצלתי…

חברה בוכרית מספרת שהכאב עצום במיוחד כשהחוט שלוף מול פנייך בניסיון למצוא כל בדל גבה וברקע הדודות מסביב מפזזות באושר גדול.

*. וכשמדברים על מסורות אי אפשר בלי להזכיר מסורות קולינריות ואכן המטבח הבוכרי משופע במאכלים ותבשילים טעימים להפליא ומצריכי הליכה קבועה לחדר הכושר. בטח שמעתם על האושפלאו- תבשיל אורז עם בשר, גזר וחומוס, גוש גיג’ה- מאפה ממולא בשר ועוד היד נטויה.

כמו שהבטחתי, כמה תמונות להמחשה-

את חי ורונן דוידוב אני מכירה באופן אישי כבר יותר משנה אבל כבת העדה הבוכרית (זהו, אתם מבינים שהתקבלתי) שמם ופועלם מוכר לי כבר שנים.

חי ורונן שניהם ילידי הארץ, גדלו בתל אביב בשכונת תל כביר דוברי בוכרית, שהיא בעצם טאג’יקית בניב יהודי על בוריה. שניהם בוגרי בית הספר למשחק “ניסן נתיב” ואנשים מוכשרים ומאד מצחיקים באופן כללי.

לפני 13 שנים הקימו את תיאטרון “חנדה חנדה“, שפירושו צחוק צחוק בבוכרית. מדי שנה הם כותבים, מביימים מפיקים ומשחקים בעצמם הצגה שלרוב עוסקת בסוגיות משפחתיות כמו יחסי הורים וילדים, יחסי חמות וכלות ועוד. הכל נעשה בדרך הומוריסטית ומלאת קסם. ההצגות מן הסתם מיועדות לקהל הבוכרי אבל לא רק ולכן השפות המדוברות שם הן- עברית, בוכרית ורוסית. בהצגה העכשווית המועלית כעת ישנן כותרות תרגום בעברית, כך שגם לא דוברי רוסית ובוכרית יכולים להגיע ולא צריכים לסמוך על שירותי תרגום בלחשנות כדי להבין ולהנות.

העבודה על העונה הראשונה של הסדרה החלה לפני כחמש שנים בשיתוף עם המפיק צפריר כוחנובסקי. תהליך הכתיבה ארך כשנה וחצי עד היציאה להפקה ולעונה זו צולמו ושודרו 8 פרקים. העבודה על העונה השניה ארכה כחצי שנה וישודרו בה 13 פרקים.

לחי ורונן לא היה ספק שהחומר לסדרה הוא בעצם הסיפור הבסיסי שלהם והוא הסיפור המעניין. הגישור בין שני העולמות, האם ללכת בתלם הטריוויאלי והצפוי? האם ללכת עם החלום וללמוד משחק? “כי אוי ואבוי זה לא מקצוע להיות ארטיסט”, איך בכלל חיים עם הפער הזה בין העולם השמרני הפטריארכלי והעולם שבו המשפחה וכבודה הם ערך עליון לבין הקוטב השני של הישראליות, התל אביביות, ההגשמה והמימוש העצמי.

בשתי העונות ישנה התייחסות והתמודדות עם הסוגיות האלו. העונה השניה מתחילה באוזבקיסטן בעיר בוכרה וזו למעשה הפעם הראשונה שבה סדרה ישראלית מצולמת במדינה מוסלמית.

סקרנה אותי מאד תגובת הקהילה הבוכרית לסדרה כי מועלות שם עובדות ושאלות לא פשוטות- חי ורונן השיבו שרוב הקהילה קיבלה את הסדרה באהדה גדולה, אך היו גם יוצאים מן הכלל שטענו ש”את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית ולא בחוץ”. לדבריהם בתור אמנים הם מביעים עמדה, גם אם היא ביקורתית, שואלים שאלות, מציפים על פני השטח חולשות אבל לא שופטים.

אם אתם שואלים את עצמכם אז לסדרה ישנם יסודות אוטוביוגראפיים- הסיפור הבסיסי של בן הקהילה הבוכרית שרוצה להיות שחקן הוא לחלוטין אמיתי וזהו סיפורו של חי על כל ההתמודדויות והדרך שעבר. גם סיפורו של עסק הצילום המשפחתי הוא נכון לחלוטין.

בין שלל הדמויות בסדרה אפשר למצוא גם את דמותה מלאת החן והקסם וחכמת החיים של סבתא חפציגול שהיא סבתם האמיתית של חי ורונן והם מתארים אותה כחברה הטובה ביותר שלהם.

אתם בטח ממש מסוקרנים קבלו כמה טעימות מהסדרה-

בלי אוכל אי אפשר אז קבלו רק בשביל לפתוח את התיאבון הצצה קלה למטבח הבוכרי-

אם הגעתם עד לכאן אז אין ספק שאתם מאד רוצים ומסוקרנים לצפות בסדרה שבין היתר מככבים בה גם רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, לירז צ’רכי, עדי הימלבלוי, ליליאן ברטו ועוד ועוד רבים וטובים.

הסדרה תשודר בכל יום חמישי בשעה עשר בתאגיד השידור כאן בערוץ 11.

הנאה גדולה מובטחת!!!

רחמאת ג’ונאמים שזה בתרגום לעברית תודה נשמות,

נתראה בפוסט הבא,

טלי.