חג שמח!

ההתרגשות עדיין לא חלפה והפרפרים בבטן ממשיכים לפרפר במלוא המרץ מאז שהעליתי את פוסט הפתיחה, אבל הבטחתי זהב ואני מתחילה (או לפחות משתדלת) לעמוד בהבטחה שלי.

גשם , קור מקפיא, חנוכה (אחד החגים  האהובים עלי), הילדים בבית ומה יותר מתאים מפרוייקט DIY קטנן, קל ומתוק במיוחד?

אני מודה ומתוודה שהרעיון המקורי אינו שלי. יש לי וידוי נוסף- אחד הבתים הוירטואליים השניים שלי הוא PINTEREST. בפעם הראשונה שנתקלתי בתמונות של צנצנות האחסון שעל המכסה שלהן מודבק וצבוע צעצוע כלשהו (בעיקר בע"ח) אמרתי לעצמי איך זה שלא חשבתי על זה קודם? נפעמתי מצד אחד מהפשטות הגאונית של העניין שעומדת ביחס הפוך לתוצאה המרהיבה.

קבלו הדרכה קלילה מלווה בצילומים אותנטיים שצולמו בזמן העשייה (וכן איזה מזל שיש לי עדיין דוגמנית שמתלהבת מלעשות ולהצטלם). את הצנצנת המוגמרת מלאו  במטבעות שוקולד כיאה לחנוכה והרי לכם מתנה חמודה ושימושית, אחרי שהמטבעות יעלמו באופן מאד לא מסתורי, אחסנו בצנצנת כל דבר (אצלנו מאחסנים בצנצנות מהסוג הזה צעצועים קטנים הידועים בשם פיצ'יפקעס וגומיות לשיער).

מה צריך?

צנצנת- ניתן להשתמש בכל צנצנת, עדיף לדעתי כזו עם פתח רחב. ניתן לקנות צנצנות בשקלים בודדים או להשתמש בצנצנות קפה/ ריבה וכד'.

בעל חיים מפלסטיק או כל צעצוע קטן שעבר זמנו. חשוב לבדוק שניתן להדביק את הצעצוע הנבחר למכסה בצורה יציבה.

דבק חזק (כדאי ורצוי לגבות את ההדבקה בדבק חם, בליווי מבוגר בלבד)!!!

תרסיס צבע למקצרי הדרך כמוני או צבע אקרילי לרציניים ולמשקיענים (באופן לא מפתיע בחרתי כמובן בזהב).

מטבעות שוקולד.

שלבי העבודה

הדביקו את בע"ח למכסה. מומלץ מאד לנקות את בועות האויר ואת חוטי הדבק. שימו לב שהכל יציב ועומד במקומו.

רססו (ממרחק של 25 סמ בערך) או צבעו באופן מדויק ומלא את בע"ח והמכסה. (אם בחרתם בריסוס מומלץ לעשות זאת מחוץ לבית או לאוורר היטב מראש).

המתינו לייבוש.

בצעו "מקצה שיפורים" נוסף במידת הצורך והמתינו לייבוש.

מלאו את הצנצנת במטבעות השוקולד וזה הכל!

*כבר הבנתם שכל פוסט הולך להסתיים בשיר ואני כבר אומרת לכם שיהיה כאן נוסטלגי. מגיל מאד צעיר בכל חנוכה הורי ואחי הבכור הנחילו את מסורת "הולכים לפסטיבל הילדים" (פסיבל ולא פסיגל). כל השנה חיכיתי לזה בציפייה ובהתרגשות גדולה, בכל זאת יום כיף בעיר הגדולה (בעיקר תל אביב אבל גם לירושלים נסענו כמה פעמים). זוכרת את עצמי בבירור צופה  ומקשיבה לכל שיר והכל היה נראה לי כמו איזשהו סוג של קסם נפלא. האגדה המשפחתית טוענת שבסופו של כל מופע בדרך הביתה כבר ידעתי לשיר את כל השירים  או לפחות את רובם בע"פ. לא יודעת אם זה מדויק אבל אני לא  מתווכחת. כמובן שהעסקה כללה גם את קניית התקליט של המופע וחריש עמוק שלו עד שנשרט.

התקשיתי לבחור שיר אחד מכל כך הרבה שירים אהובים ובסופו של דבר בחרתי ב"טוליק" של אושיק לוי, אותו אני זוכרת בבירור כאילו אני נמצאת עכשיו במופע  עצמו.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=5X_rBWAFfaQ?rel=0&controls=0]

חג שמח!!!

נתראה בקרוב