מזל טוב פוסט עשירי בבלוג

בלי לשים לב (על מי אני עובדת ברור ששמתי לב) אני מעלה את הפוסט העשירי. לא רק ששמתי לב, אלא תכננתי, כתבתי, צילמתי, מחקתי, ערכתי, צחקתי, למדתי התאכזבתי, התמדתי, עצרתי, דחיתי וכמובן בסופו של דבר נהניתי מכל פוסט ופוסט, מהחשיבה עליו, מהתכנון, מהתוצאה (שלא פעם היתה שונה לגמרי מאיך שחשבתי שהוא יצא בסופו של דבר) והנה הגעתי עד הלוםפוסט מספר עשר. הדברים כל כך דינאמיים כתבתי על דברים שלא חשבתי שאכתוב עליהם ולהיפך, לא מעט דברים ירדו לרצפת חדר העבודה שלי (או לרצפת המטבח ושולחן האוכל).

חייבת להודות שלפני כל לחיצה על כפתור הפרסום הזמזום הטורדני שמזמזם ללא הפסקה ואומר– "מי ירצה לקרוא מה שאת כותבת ומפרסמת ולמה?" הולך ונעשה מרעיש יותר, אבל אני מתגברת עליו (לא תמיד בקלות).

זה בדיוק המקום להודות לכם (אני מאמינה שיהיה מדויק יותר לומר לכן) על עצם העובדה שאתם קוראים ואפילו מגיבים!!! כל כך לא מובן מאליו ואני מודה תודה ענקית על כך לכל אחת (ולכמה אחדים) מכן ומכם. הלב מתרחב עם כל תגובה ובכל מבט במחשב באנליטיקסהסטטיסיקות של גוגל.

תודה רבה וגדולה!!!

ועכשיו הגענו לקטע הצפוי והנדוש מכולםאם כבר הגענו לפוסט העשירי אז קבלו עשר עובדות, רובן שטותיות וחסרות משמעות שלא ידעתם עלי ובטח תשמחו לדעת

  • אני שמאלית

איטרת יד ימיני לחלוטין, לא מסוגלת לעשות כמעט כלום ביד ימין. לא יעזור שום דבר, כשאני עורכת שולחן תמיד אתקע לשניה ואחשוב באיזה צד מניחים את המזלג ובאיזה מניחים את הכף והסכין ותמיד אגיע למסקנה הבלתי נמנעת והמפתיעה בכל פעם מחדשההיפך בדיוק ממני. עם השנים למדתי להתגבר ולפצות פיצויים שונים ומצחיקים אבל על דבר אחד לא הצלחתי להתגבר למרות הניסיונות העיקשים שליאני לא יכולה לפתוח קופסאות שימורים (כאלו שאין בהן ידית משיכה קטנה) בפותחן פשוט, חייבת פותחן מיוחד לשמאליים. לסיכוםלא כדאי להיתקע איתי על אי בודד מלא בקופסאות שימורים ופותחן רגיל.

  • יש לי פחד טיסה

הכל התחיל בטיסה מהגיהנום ממקסיקו סיטי ללונדון, הטייס הבריטי המנומס וקר הרוח היה חייב להסביר באופן מפורט ומשועשע שיש בעיה קלה במנוע ולכן ההמראה מתעכבת ובגלל האויר הדליל במקסיקו סיטי ההמראה לא תהיה ממש חלקה ואכן היא היתה כזו! בכל רגע היה נראה כאילו המטוס עומד להתרסק (שלא לדבר על כיסי האוויר האימתניים לאורך כל מסלול הטיסה, הוא לא פסח אפילו על אחד). אני ממשיכה לטוס (כי אם הייתי מפסיקה לא הייתי טסה לעולם), אבל רק שתדעו שבזכות הטקסים הקפדניים, הסודיים והקבועים שלי עם עצמי במהלך ההמראה הכל עובר בשלום. סך הכל נורמאלי והגיוני

  • נשדדתי

בדיוק כמו שזה נשמע, כבר ביומו השני של הטיול הגדול שלי במרכזה של מקסיקו סיטי נשדדתי. מאחר וילידי המקום לא מצטיינים בגובה רם ומרשים(בדיוק כמוני) ,באופן אינסיקטיבי לחלוטין נלחמתי בחירוף נפש שכלל מכות ואגרופים בשודד עד ש………הוא הצמיד לי אקדח לרקה. זה היה הרגע שבו הרפיתי. השמועות טוענות שהשודדים עושים שימוש גם באקדחי צעצוע אבל לא בדקתי את העניין. אני בטוחה שהשודדים מאד התאכזבו מתכולת התיק ששדדו ממני, לא היה בו אפילו פזו אחד. אין לי ספק שהם מאד התרשמו מהמחברת היפה והחדשה שבה תכננתי לכתוב את יומן הטיול ומעוד כל מיני קשקושים נחמדים שהיו בו. חפץ הערך היחיד שהיה שם היתה המצלמה, כמובן שלמחרת קניתי חדשה.

  • הייתי בטוחה שאהיה סוכנת מוסד

אכן כן, הייתי משוכנעת שזה היעוד שלי בחיים ובדמיוני כבר ראיתי את עצמי בולשת, מגששת ומצילה את העולם מפני כוחות הרשע ברחובות לונדון, פריז ורומא. כפי שאתם מבינים זה לא קרה ועד היום אני מסתפקת בקריאת ספרי ריגול בשקיקה ובצפייה בסרטי ג'יימס בונד לדורותיו.

  • אני לובשת (כמעט) כל הזמן שחור

לא מסוגלת לראות את עצמי לבושה בצבע אחר וכשזה כבר קורה אני מצטערת שעשיתי את המעשה. הצבע השחור הוא הצבע הכמעט בלעדי בארון שלי, דבר שיוצר בעיית התמצאות קשה. מנסה להיות אמיצה ולפעמים לגוון באפור, כחול כהה וירוק בקבוק אבל תמיד חוזרת לשחור הנצחי שלי.

אני בטוחה שקוקו שאנל היתה מאד גאה בייש לי אוסף לא מבוטל של שמלות שחורות קטנות.

  • הארי פוטר

לומר שאני אוהבת את סדרת ספרי הארי פוטר יהיה תיאור ממש לא אמין ולא מדוייק. אני מאד מאד אוהבת גם את הספרים וכמובן גם את הסרטים והצלחתי להדביק את כל המשפחה בעניין. לדעתי ג'יי. קיי רולינג גאונה ממש!!!  (יש לי חשבון איתה בגלל העובדה שמהספר הרביעי היא לא מפסיקה להרוג דמויות אהובות אבל אני סולחת לה). במבוכה גדולה עמדתי תמיד עם המוני הילדים בהשקות החגיגיות של הספרים בחנויות וחשבתי לתומי שאם אביא איתי את ילדיילדה בת כמעט שלוש ותינוק בעגלה יחשבו שהספרים לא מיועדים לי אבל התרמית הקטנה הזו לא הצליחה אף פעם ולכולם היה ברור שאני היא הקוראת.לא יהיה מפתיע אם אומר שאחת הסיבות העיקריות שבגללן חיכינו וציפינו כולנו לביקור ביוניברסל סטודיוס בלוס אנג'לס היתה המתחם של הארי פוטר ואכן לא נרשמה אכזבה. פרחנו, זרחנו ולא הפסקנו להתפעל.

  • חברים וסיינפלד

הנה הסגרתי את עצם היותי עתיקה. סיינפלד וחברים היו חלק בלתי נפרד מהתקופה הסטודניאלית שלי. אני מסוגלת לראות שידורים חוזרים בלופים אינסופיים של שתי הסדרות ולצחוק כאילו זו הפעם הראשונה שאני צופה. גאה לומר שממש עכשיו אנחנו עושים מרתונים של שתי הסדרות ושהדור הבא גם כן אוהב, צוחק, מצטט אימרות שפר (של ג'ואי טריביאני בעיקר) ומסוגל לראות בלי סוף.

  • הופעות חיות

אחד הדברים שיכולים לגרום לי התרגשות עצומה עד כדי החסרת פעימה הוא הופעות חיות. קלישאתי לומר אבל באמת כיף גדול להקשיב למוסיקה בבית במזגן אבל זה לא משתווה לאנרגיות ולחשמל באויר בהופעות חיות (ברובן).

  • אני לא מסוגלת לשתות אלכוהול

לא משנה כמה ניסיתי (וניסיתי המון פעמים) היכולת הזו לא קיימת אצלי. אחרי כמה מיליליטרים בודדים של יין בגוף אני מתחילה להאדים, להסתחרר ולהבהיל את כל מי שנמצא לידי אז ויתרתי על הרעיון ושמחה לומר שפיתחתי יכולת לתפוס ראש טוב מכוס מים או ספל תה.

  • דחיינות

כן, גם את כתיבת הפוסט הזה ועוד כמה אחרים דחיתי ודחיתי. אני שואלת את עצמי "למה לעשות היום מה שאפשר לדחות למחר"?

סתם, אני לא מתכוונת לזה באמת, אני יודעת שזו תכונה די מגונה ומנסה להכחיד אותה או לפחות להפחית אותה.

*. זהו, הייתי צפויה וכנראה גם קלישאתית עם עשר העובדות בפוסט העשירי, אבל הנה עובדה נוספת שתגלו מיד -אחד השירים אהובים עלי ביותר, לגמרי אחד מעמודי התווך של הפנתיאון המוסיקלי שלי.

נתראה בפוסטים הבאים,

יש למה לצפות.

טלי.