"בואי נקנה את התליון הזה, טלי בטח כבר תמצא מה לעשות איתו, במקרה הגרוע זרקנו 12 אירו".

אלו פחות או יותר המילים שאבא שלי אמר לאמא שלי כשביקרו בחנות הדגל של "סווארובסקי" בוינה אי שם באמצע שנת 2014.

ההורים חזרו לארץ מרוצים ועמוסי חוויות ובידם תליון הזכוכית המדובר. כשפתחתי את האריזה התגלתה בפני טיפת הזכוכית במלוא הדרה- גדולה למדי, מנצנצת ומבהיקה מאד ונראית כמו חלק משנדליר שנתלש היישר מתקרת ארמון אירופאי מצועצע במיוחד. כמיטב המסורת שלי עם עצמי תליון הזכוכית ושקית הבד שבה היה הוכנס לקופסא יפה (ולא מנצנצת) שהוכנסה למגירה. רק מדי פעם נזכרתי בכלל בעצם קיומו ועשיתי ניסיונות שונים ומשונים להשחיל אותו- פעם על שרשרת קצרה, פעם על שרשרת ארוכה, פעם על שרשרת מוזהבת ופעם על שרשרת כסופה. בכל פעם השתקפה מולי במראה דמות שנראית בעצמה כמו שנדליר מבריק ונוצץ באופן מוגזם.

אחת לכמה חודשים הניסיונות חזרו על עצמם בתקווה שהפעם לא איראה בעצמי כמו שנדליר, אבל זה לא קרה. בבואת הנברשת בארמון ורסאי המשיכה להשתקף מהמראה.

הימים והחודשים עברו, המגירה והקופסא נפתחו מדי פעם התליון הביט בי ואני הבטתי בו בחזרה בתקווה שיעלה במוחי הקודח רעיון מה לעשות איתו, אבל לא קרה שום דבר.

ואז התגלה האור!!! ואני מתכוונת לזה בשיא הרצינות. אירה חרקובסקי (שהיא אושיית רשת ואושייה באופן כללי) הכה מוכשרת ובעלת הבלוג הנהדר umami  (מומלץ מאד)!!! כתבה פוסט מרגש על איך היא הפיחה חיים באופן קצת אחר ושונה בשרשרת בעלת ערך סנטימנטלי שעברה במשפחתה. השרשרת פורקה ונעשה שימוש משולב בחרוזים שבה בתוספת חרוזים וחומרים אחרים, כך שנוצרה שרשרת יפיפיה, עדכנית ובעלת ערך רגשי רב.

כל כך פשוט וכל כך גאוני!!! מיד פתחתי את המגירה ואת הקופסא, הריטואל הקבוע שלנו של מבטים הדדיים השתנה והפעם כבר ידעתי שהתליון ישתלב בשרשרת כלשהי ויהיו לו גם שכנים. התחלתי להריץ רעיונות בראש וסקיצות על ניירות ובעיני רוחי כבר ראיתי שרשרת שלמה ויפה.

כהרגלי בקודש דחיתי את ההתעסקות עם התליון והשרשרת גם כי גברת דחיינות ואני חברות טובות מאד וגם כי כרגיל אני עסוקה בעוד עשרות משימות ותתי משימות של החיים היומיומיים.

כנראה שדחיינות יוצרת גם הזדמנויות טובות ונכונות ובאופן מקרי פגשתי את רוני עוזיאל, הידועה כאשת הקשר בטלפון "רוני עוזיאל שרשראות"- יוצרת שרשראות מוכשרת ומאד מיוחדת.

 

רוני הסכימה מיד לתכנן, להתלבט וליצור ביחד איתי את שרשרת החלומות שלי. הגעתי לביתה, שם גם נמצא הסטודיו שלה שמלא בכל טוב- סוגי חרוזים וחומרים שונים וכלבה מקסימה העונה לשם בלה. התחושה היתה שהשמיים הם הגבול. תוך כדי שיחה קולחת על הא ועל דא ועל מה לא רוני שירבטה כמה סקיצות, בחרנו את הצבעים, את הצורה ואת אורך השרשרת, התלבטנו, שתינו קפה, שוב ניסינו והגענו פחות או יותר לתצורה הנכונה. לא עברו אפילו יומיים ורוני שלחה לי תמונה ובה שרשרת החלומות. מלבד שינוי קטנטן שנעשה הכל היה מושלם. התוצאה היתה מעל ומעבר למצופה וכמובן שמפלס ההתרגשות עלה על גדותיו.

תודה גדולה רוני!!!!

ולמה סיפרתי את כל הסיפור הארוך הזה? בגלל העובדה הפשוטה שהתליון המנצנץ והמבריק הזה הוא המתנה האחרונה שקיבלתי מאבא שלי, שנה וקצת לפני שנפרד מאיתנו, מתנה קטנה שאולי נרכשה כלאחר יד והפכה להיות משמעותית ובעלת ערך רגשי גדול ורב.

 

להתראות בפוסט הבא,

טלי