“טל על הורד, שפמפם של ארנבת,
סיר של נחושת, כפפה מנומרת,
וחבילות עטופות בסרטים,
אלה דברים שאותי משמחים”…
(תרגום לעברית- אבי קורן)
זה בדיוק הנוף מולו ישבתי וכתבתי את הפוסט הזה בשעות האחרונות. בטח תאמרו ובצדק שזו ממש לא חוכמה לכתוב על דברים משמחים מול יופי כזה ואתם צודקים אבל לא לגמרי. הרעיון עוד התחיל להתיישב בראש כבר לפני כמה שבועות והנה זה קרה דווקא כאן באחד הכפרים באירלנד בתוספת 500 גוונים של ירוק, אגמים, אוקיינוס, פרות, כבשים, סוסים ופיש אנד צ’יפס.
מבלי להיכנס אל נבכי הפסיכולוגיה או למנטרות ניו אייג’יות ורוחניות למיניהן אני באמת מאמינה שאסופת הדברים הקטנים, הפשוטים לכאורה והיומיומיים הם אלו שבסופו של דבר מהווים חלק נכבד ולא מבוטל משמחת החיים שלנו ואולי אפילו מהמושג הכל כך גדול הזה שנקרא אושר.
כשאני שואלת את עצמי מה הם הדברים שאותי משמחים התשובה מאד מאד ארוכה ולשמחתי היא רק הולכת ומתארכת.
למעשה ותוך כדי הכתיבה אני מבינה שזו תהיה סידרת פוסטים, אז קדימה היכונו לרשימה הראשונה של הדברים המשמחים שלי-
לצפות בפעם ה- 759 בסרט “צלילי המוסיקה”
הפעם האחרונה היתה ממש לפני כמה ימים בבית בסלון אבל את הפעם הראשונה אני כנראה לא אשכח לעולם, הקרנה מיוחדת של הסרט בקולנוע “היכל העשור” עליו השלום בקרית גת בתוספת תקרה דולפת מגשם ושמיכות על הבירכיים. נשבעת, אמיתי לגמרי.
פרחים לשבת כי פשוט אי אפשר בלי
מחברות יפות וכמה שיותר יותר טוב
אני יודעת שזה לא ממש ירוק ובכלל לא ידידותי לעצים ולכדור הארץ אבל אני לא עומדת בפני מחברות יפות או יותר נכון בפני כריכות יפות ויעידו על כך כל בני המשפחה שלי, הם יודעים שאם הם נתקלים במחברת יפה ולא משנה איפה הם מחויבים לעדכן אותי באופן מיידי כדי שאקנה אותה כמובן. להגנתי אומר שאני גם מקפידה לכתוב בהן ולמלא אותן ברשימות של מטלות ובסיכומי פגישות וישיבות עבודה וגם בכל מיני קשקושים מסוגים שונים.
“לצוד” ולתעד דברים יפים מכל סוג ובכל מקום
אני מודה לאלוהי המצלמות של הטלפונים הניידים שאני חיה בתקופה הזו שבה הטלפון/ מצלמה תמיד איתי.
צילומי נעליים/ רצפות
ואם כבר הזכרתי צילומים מהטלפון הנייד אז כן גם אני נתפסתי שלא לומר התמכרתי לטרנד הזה של צילומי רגליים/ נעליים על רצפות או מדרכות יפות.
אז זהו לפעם הזו, מאחלת לכם להנות משלהי החופש ומהדברים הקטנים האלו שמאד משמחים,
נתראה בפוסט הבא,
טלי.
18 thoughts on “דברים שאותי משמחים”
איזה נוף!! הכי כיף שדברים קטנים משמחים אותנו..
והאמת היא שמעולם לא הצלחתי לראות את צלילי המוזיקה מהתחלה ועד הסוף.. אני צריכה לנסות שוב!
תודה!!!! את ממש חייבת לראות את הסרט עד הסוף!!! 🙂
איזה כיף של פוסט טלי,
משמח ומרענן. בדיוק מה שצריך עם החום הזה של אוגוסט, זה רק הגיוני שכתבת אותו באירלנד מול נוף ירוק.
תודה רבה קרן, כנראה שאת צודקת ודווקא הקרירות והנוף גרמו לזה לקרות. 🙂
וחשבתי שאני שיאנית צפייה של צלילי המוסיקה ..
הכי משמח והכי מרגש והכי הכי!!
פוסט מקסים.
תודה רבה!!! נראה לי שכולנו יכולות לראות את הסרט הזה אין סוף פעמים. 🙂
ממממ זה כאילו “גנבת” לי את הרשימה שלי.
איזו רשימה נפלאה להודות עליה, ממש ממש אהבתי את הרעיון, עשית לי חשק להצטרף אליך❤️
יאללה בואי!!!! איזה כיף שאנחנו חושבות דומה. 🙂
איזה רעיון נפלא לפוסט! מחכה לראות מה יהיו הדברים המשמחים הבאים בסדרה…
תודה רבה קרן, כיף לשמוע. מקווה מאד להמשיך עם הסדרה הזו. 🙂
פוסט זהב 😊
צלילי המוזיקה… כמובן,
ולא יכולתי שלא להיזכר בהקדמה של קסטנר ל”כיתה המעופפת”, כשהוא לא יכול לכתוב בקיץ סיפור של חורף, ואמו לוקחת אותו אל הרכבת לברר “היכן מצוי שלג בחודש אבגוסט”. גם הספר הזה נמנה, אצלי, על אסופת הדברים הקטנים.
נכון!!! לגמרי אחד הספרים שנכנסים לקטגוריית הדברים הקטנים והמשמחים. 🙂 וכמובן תודה. 🙂
רשימה נהדרת טלי, אני איתך במחברות, בתמונות , בפרחים…. מחכה להמשך…
וצלילי המוזיקה… ממממ…. נראה לי שעברתי אותך מזמן בכמות הצפיות 🙂 הסרט האהוב עליי בעולם.
פוסט אופטימי ויפה של הדברים הקטנים שיכולים כהרף עין לעשות לנו טוב בלב… תודה!1
תודה לך תמרי. נראה לי שאפשר לפתוח את מועדון השיאניות הצופות בצלילי המוסיקה. 🙂
מקסים. עושה חשק להודות על כל הדברים הקטנים והכאילו רגילים.
תודה רבה איילת. 🙂
אותי הנוף בו את נמצאת…העונה גם לשם אירלנד משמח עד מאד…מרחיב את הלב, מרומם את הנפש.
אין ספק מיכל שאת יודעת בדיוק על מה דיברתי ואיך הרגשתי אל מול הנוף הזה. לגמרי מרחיב את הל ומרומם את הנפש. 🙂