פסח ונספחיו הקולינריים והמשפחתיים נראה כמו סוג של זיכרון לא ממש רחוק, השגרה כבר כאן (לא ליותר מדי זמן) ואלו בדיוק הימים שבהם אני מפשפשת בארון וברכב ושולפת (וגם רוכשת

ריחות התבשילים מתחילים להחליף את ריחות האקונומיקה אוטוטו וזה גם הרגע שבו אני מתחילה לחשוב גם על איך יראה השולחן (על מי אני עובדת? אני חושבת על איך יראה השולחן

תחפושת חד קרן פשוטה ומקסימה לפורים נצנצים (והרבה),נסיכות, אבירים, תכנונים, סקיצות על ניירות מזדמנים, נסיעה לדרום תל אביב, הכנות שנמשכות כמעט עד הרגע האחרון והרשימה עוד ארוכה. אלו הדברים וזו

טו’ בשבט שמח! והיום הפוסט חגיגי במיוחד. טו’ בשבט ממש מעבר לפינה (ליתר דיוק ביום שבת) ואני כל כך אוהבת את החג הזה. נכון שאין הכנות מיוחדות ,קדחתניות או מושקעות

כהרגלי (בפעם השלישית) בקודש, אני יודעת על איזה נושא אני רוצה לכתוב, מסדרת לי בראש (ואפילו התקדמתי ואני כותבת במחברת) את ראשי הפרקים או כל דבר אחר שארצה לכתוב וכשמגיע

חג שמח! ההתרגשות עדיין לא חלפה והפרפרים בבטן ממשיכים לפרפר במלוא המרץ מאז שהעליתי את פוסט הפתיחה, אבל הבטחתי זהב ואני מתחילה (או לפחות משתדלת) לעמוד בהבטחה שלי. גשם ,