אחד הדברים היותר טובים שקרו לי בשיטוטים הרבים (ולא פעם הכל כך סתמיים) בפייסבוק היה ההתקלות המקרית בפוסט של אני אפילו לא זוכרת מי בנושא חללי "נצר אחרון" לפני שש שנים. אין לי מושג למה אבל המבט נתקע בפוסט הרנדומלי והמשכתי לקרוא אותו מבלי יכולת להפסיק, התוכן היה פשוט, מרגש ומאד נוגע ללב, סופר שם על חייל (כמובן שאני לא זוכרת את שמו) שנפל בקרב על לטרון שבועות ספורים לאחר שהגיע לארץ לבדו בספינת מעפילים. זו היתה הפעם הראשונה שבה שמעתי את המושג חללי נצר אחרון.

מי הם חללי "נצר אחרון"?

אלו הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית, שחוו את זוועות ואיימי השואה, עלו ארצה, התגייסו ונפלו (רובם) במלחמת העצמאות או בשנותיה הראשונות של המדינה. ידוע על 150 חללים (גברים ונשים) והם טמונים בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ.

בשנת 2002 פנתה היחידה להנצחת החייל ליד ושם בהצעה להקים מפעל הנצחה משותף לחללים אלו. מפעל ההנצחה הזה כלל את איתור שמותיהם של החללים ואת הרחבת והעשרת סיפור חייהם.

מפעל זה העלה למודעות גם את עצם קיומם של חללים אלו, את תרומתם ואת ההנצחה של אלו שאין להם איש שיזכור ויזכיר אותם.

(בנימה אישית אני מוסיפה כאן את הקושי שלי להכיל בדידות ועריריות בחיים וככל הנראה גם לאחר המוות ואולי זו הסיבה שהפוסט המקרי שבו נתקלתי כל כך נגע לליבי והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו).

מאז אביב 2012 אנו פוקדים מדי יום זיכרון את קבריהם של חללי נצר אחרון בבית העלמין הצבאי בקרית ענבים. בדרך כלל אנחנו מגיעים עמוסי פרחים, נרות נשמה וטקסטים מודפסים עם סיפוריהם האישיים של הנופלים. בשנים האחרונות הטקסטים (והקדיש) מוקראים מהאייפון.

שתי עצות פרקטיות מנסיוננו-

אם תחליטו לפקוד את בתי העלמין, ממש לא חייבים לעשות זאת ביום הזיכרון עצמו. אנחנו מגיעים ביום הזיכרון אבל אחרי שהילדים מגיעים מבתי הספר ולאחר העומסים הגדולים.

אם שכחתם או לא הסתדר לכם לקנות פרחים ונרות גם זה לא נורא, המקום מוצף בהם, אותו הדבר לגבי סיפורי הנופלים- את כל המידע ניתן לקרוא בטלפון הנייד, לא חייבים להדפיס. סיפור חייהם של הנופלים הוא בעצם הדבר המשמעותי ביותר לדעתי ולא כדאי לוותר עליו. השיחות והדיונים ממשיכים גם באוטו ומשנה לשנה נוספים רבדים חדשים.

מבלי שהתכוונו יצרנו מסורת משפחתית בעלת ערך ומשמעות בהרי יום הזיכרון מדי שנה.

 

כאן תוכלו למצוא את כל המידע על חללי "נצר אחרון"- שמותיהם, סיפור חייהם, מקום קבורתם ועוד.

הקישור כאן

 

נתראה בפוסט הבא באווירה אחרת לגמרי,

טלי.